מערכת הבריאות בקריסה, עוד בטרם המשבר החל. זוהי תקופה של התמודדות חדשה שאינה מוכרת מבחינות רבות. הידע הרפואי על המחלה מועט ומתגבש אט אט מעדכונים חיים מהשטח ברמה יומית. מדינת ישראל לא נערכה וטרם התמודדה עם תרחיש של מגיפה בסדר גודל דומה. האם יש בידינו לסייע בהקלה על המערכת הרפואית על ידי חלוקת עומסים באופן שונה?
יש דברים שאנו כבר יודעים. אנו נדרשים להיות ערוכים להתמודדות של אלפי חולי הקורונה לכל הפחות במערכת רפואית שאינה מתפקדת. מרבית המקרים (80%) יהיו קלים ומבודדים בבתים. 20% יזדקקו לפינוי למרכזי השהיה או בתי החולים. כלומר בתחילה החולה יזדקק לשירותי מעקב רפואיים טובים ורציפים בבית. המעקב חשוב כדי לאתר התדרדרות, ולדאוג לפנוי מהיר במידת הצורך. אנו יודעים כבר כי איתור תסמינים של התדרדרות במועד מוקדם מגדיל את סיכויי ההצלחה להצלת חיים. הבעיה היא שיכולת המעקב הביתי של קופות החולים מוגבלת. עדויות בעולם מראות כי מערכות בריאות שלא השיקו שירותי טלה רפואה רחבות היקף טרם המשבר, מתקשות להפעיל מערכות אילו בצורה מיטבית בזמן קצר. הדבר קשור לתשתיות עצמן כמו גם למיומנות הנדרשת של הצוותים הרפואיים בטלה רפואה. בנוסף, יש כעת מחסור בציוד רפואי כולל בציוד ניטור ביתי רחב היקף. בארץ ובעולם מפתחים שיטות לניטור אוטומטי בהיקפים גבוהים. אולם יישום הכלים אינו אורך זמן ובינתיים המגפה מתפשטת.
הפתרון הוא בהעברת המעקב הרפואי לידי המטופל ובני ביתו.
זה הזמן לרפואה משתפת– שיתוף המטופל באחריות על בריאות האישית. מדובר במגמה חדשה ביחסי מטפל מטופל. האחריות הרפואית היא מתחלקת בין הרופא למטופל. המטופל מטפל בעצמו בכל הרמות של עזרה עצמית- הבנת הבעיה הרפואית, הגדרת סימנים מדעית, קביעת אמות המידה הקליניים להערכה ומעקב. כמו כן יש אפשרות של שיתף מידע מדויק ומדעי על מנת להיטיב את הטיפול במקרים דומים. נראה שהדבר מתאים במיוחד למגפת הקורונה. הרבה מאד אנשים יחלו במחלה שהידע עליה מועט. ניתן בקלות ללמוד על המחלה ולאפיין את התסמינים. החולים יכולים לעקוב אחר התסמינים לנטר את עצמם לעקוב ולשתף כדי להיטיב עם הכלל. שנהיה כולנו בריאים וחזקים!