חוזרת מטוקיו. נסיעה למזרח הרחוק. רחוק גאוגרפית ותרבותית. זכיתי לפגוש חוקרים ורופאים נפלאים. כמו לדוגמא הרופאים במרפאה של Segawa. מרפאה אשר נוסדה ע”י פרופ’ סגוואה נוירולוג ילדים מפורסם שהוא עצמו הינו דור תשיעי ואחרון לרופאים ביפן.
במפגש נחשפתי רעיונות חדשניים ומאתגרים ע”י הצוות שבראשו עומדת ד”ר הושינו Hoshino המופלאה. למרבה הצער בשל המרחק והשפה התרומה היחסית של יפן מעטה מידי ביחס לעבודה החשובה והחדשנית שנעשית שם. יפן מעצמה כלכלית וטכנולוגית. מסיבות היסטוריות גאוגרפיות ותרבותיות מבודדת. אי. מנותק- מעורב. המסלול העיקרי היום בתקשורת ובשיתופי הפעולה היא דווקא השפה .
מדוע יש ליפניים קושי בפירסום המדעי?
בעולם עם יכולת תרגום היה ניתן לצפות כי ניתן יהיה להתגבר על מכשול זה. אך כאן מופיע חסם אחר. יכולת בקרת התוצר. הבקרה והיכולת להוציא מוצר מוגמר נכון ומדוייק הוא חלק חשוב מהתעשיה והרוח היפנית. וכשמגיעים למאמר בשפה זרה כמו אנגלית – יכולת בקרת האיכות מוגבלת. היכולת להתייצב מול תוצר שקשה לך לאמוד את מידת האיכות שלו. למה הכוונה?
בהיותי ביפן נדרשתי לחתום על מסמכים. מכיוון שהייתה לי בעיה במחשב. ניסיתי להיכנס דרך המחשב במלון. מיד הופיע תרגום אוטומטי ליפנית שלא הצלחנו להתגבר עליו. תהיתי- האם אכן יכולה לחתום על מסמך שיש לו משמעות רפואית מחקרית בשפה שאינני יכולה לקרוא?! לבסוף השכרתי מחשב באנגלית וכך יכולתי לקרוא את המסמך ולחתום עליו. ההתנסות הזו גרמה לי להרגיש על בשרי מה עובר על יפני שאינו דובר אנגלית בשעת פרסום מאמר. מה מרגיש חוקר אשר מדייק בעבודת מחקר איכותיות ולפתע לא מסוגל לבקר את איכות המוצר הכתוב. מתחברת לתחושת חוסר הביטחון .
נקודה נוספת חשובה ומעניינת היא שעות העבודה המטורפות . קליניקה 5 ימים בשבוע מתשע בבוקר ועד שבע בערב ולעיתים גם יש צורך בעבודה בסופי שבוע. מתי ניתן לשבת ולכתוב?