מה קורה שמדברים ערבית?
היה תהליך מעניין במרפאה בדרך כלל הבעלים היו יושבים ליד השולחן מולי והנשים ישועות בצד עם הילד. אנשים לא היו משתתפות באופן פעיל בשיחה והבעלים מתרגם הרבה פעמים את הדברים באופן חלקי בסוף הביקור כשהייתי שואלת אם יש שאלות היו אומרים שאין.
היום אני מבינה שאם אני רוצה שהאישה תהיה שותפה בטיפול הרפואי כיוון שהיא זו שבדרך-כלל מטפלת בילד, אני חייבת שהיא תהיה שותפה פעילה. לכן אני מבקשת שהנשים ישבו מולי ליד השולחן. אני שואלת אותם באופן ישיר אם יש שאלות. אם לבעל אין שאלות האישה לא תעז לשאול אבל אם שואלים קודם את האישה היא תשאל. הרופאים חייבים להיות פעילים ולשתף יותר את הנשים מאחורי הרעלה.
מתי אני ידעתי שכבר אני במים בטוחים בערבית?
יום אחד אישה נכנסת למרפאה עם הילד המטופל ועוד ילד קטן. היא אמרה לבעל אתה תחכה בחוץ עם הקטן אני אסתדר כבר עם הרופאה לבד בערבית, אם צריך נקרא לך. כמובן שלא קראנו לו. בסוף הביקור הרגיש מעט מיותר, לא כ’כ טוב… הוא נכנס ושאל רגע אין לכם שאלות? כמובן שיתפנו אותו ומה שקרה בביקור. מאותו היום ביטחון העצמי עלה ואני עכשיו אני יכולה לקיים ביקורים בערבית לבד.
שפה זה עניין של תרגול. אם יש תקופה שאני לא מתרגלת שיחסית הגיעו מעט חולים ערבים מהמרפאה או שהם דוברי ערבית דוברי עברית אז כמובן היכולת יורדת. זה המקום לנסות וליזום שיחות בערבית. כמו לדוגמה לשבת על קפה עם נהג אוטובוס ולשוחח על נושאים שונים בערבית.
אישור מאדם שאינו מוכר זו אולי הדרך הכי טובה להבין שאני בכיוון…
לדוגמא: אחרונה איסטיטולר הגיע לתקן נזילה ושמע אותי משוחח בערבית בטלפון- הוא שאל אותי אם אני ערביה… מחמאה גדולה!
מסקנה להציב יעדים מטרות ולתרגל כדי להגיע למצב של הנגשה מלאה לכל האוכלוסיות.