על רופאים ומוות… בנימה אישית…

עוד שני רופאים נפטרו בגיל צעיר. דיון ציבורי על העומס. על השחיקה. על המחיר.

מזכיר לי סיפור עצוב. הייתי מתמחה צעירה ברפואת ילדים. בשעה 15:45 דימום קשה במערכת העיכול העליונה של ילדה (דליות בקיבה). הקאות דמיות קשות עם ירידת לחץ דם. במצב זה צריך פעולה כירוגית דחופה. מתקשרת לכירוג ילדים ומבקשת לקחת את הילדה לטיפול מידי. הוא אומר לי שהוא לא מרגיש טוב. אני לוחצת עליו הילדה ללא לחץ דם ואין לי יכולת לסייע. טוב אני בא. והוא בא והציל את הילדה. כעבור שבועיים הוא נפטר מהתקף לב, בגיל 42, ד”ר שמושקביץ, יהי זכרו ברוך.

לקחים אישיים

מאז כל פעם שרופא אמר שלא מרגיש טוב מעולם לא שאלתי לא חקרתי אלא הנחתי שאם כבר רופא לא מרגיש טוב יש להניח לו. באותה תקופה הייתי סדרנית עבודה. זה היה תפקיד מתחלף בדר”כ. רק אני נשארתי בו לבקשת הקהל עד סוף ההתמחות. ולמה?

כי האמנתי

האמנתי שרופאים יכולים לא להרגיש טוב. מותר לרופאים לנוח ואחרים צריכים להתגייס להחליפם.  והסתדרנו אחד החליף את השני.

ומה מספרים עלינו?

שנים לאחר מכן בעת פרישתה מכוח אדם אמרה אחת העובדות הבכירות בביקורת שרופאים מעולם לא לא לוקחים חופש או חופשת מחלה. מדבריה היה ניתן להבין כי הרופאים לוקחים ימי חופש אך לא מדווחים על כך. רציתי לקום ולאמר- לא!

לא מאפשרים חופשת מחלה. לא מאפשרים לקחת מחלת ילד. תמיד יש עבוד תמיד עומס.

בכל 20 שנות עבודתי לקחתי 2 ימי מחלת ילד (עם 4 ילדים) וימים בודדים של מחלה כאשר היה לי חום גבוה ופחדתי להדביק מטופלים.

מי אשם במצב? כולם.

משרד הבריאות- על העומס הבלתי נתפס.

המנהלים- על יחסי עבודה לא תמיד מתחשבים והוגנים.

הקולגות- לא תמיד מאמינים ואולי אף חושדים.

החולים – המפעילים עוד לחץ לתור דחוף אם השירות לא מספיק זמין.

ובעיקר אנחנו הרופאים– שלא עומדים על זכויותינו.

 

סיפורים עצובים מאד שחוזרים על עצמם…שנים לאחר מכן איבדנו עוד כירוג יקר שהציל ילדים רבים. אך הוא כשלא הרגיש טוב אמר שהולך לנוח ונמצא מת… דר’ איתן גרוס היקר והאהוב.

צריך להעמיד סדר עדיפות ברור וגלוי

דבר ראשון- החולים הדחופים

דבר שני- אייכות חיי הרופא

שלישי- החולה הכרוני

רביעי- החולה הרגיל.

ומה הקשר לטלה רפואה?

הרפואה המקוונת יכולה להעצים את הרופא ולשפר את אייכות חייו אם נעשת באופן נכון. לפרטים במאמר הבא.